מכירים את הרגע הזה שמשהו בבית נופל ונשבר? צלחת, כוס, עציץ, כלי חרס… אז מה בד"כ עושים עם כלים שבורים? האינסטינקט שלנו במצבים האלה הוא בדרך כלל מאוד ברור: "יאללה, לפח!" כלומר לטאטא, לשאוב, לנקות, לזרוק ולהמשיך הלאה. אבל ליפנים יש גישה אחרת לגמרי. הם לא זורקים את הכלי השבור וגם לא מנסים להסתיר את הסדקים, נהפוכו, הם מדגישים אותם: הם ממלאים אותם בתערובת מיוחדת שמכילה אבקת זהב. קוראים לתהליך הזה "קינצוגי" זו גישה שאומרת שמשהו שנשבר ותוקן, הוא הרבה יותר מעניין ממשהו שמעולם לא עבר משבר. עכשיו בואו...

על אור, אחריות ומה שביניהם חנוכה הוא לא רק חג של נרות, ולא רק סיפור היסטורי על מלחמות ונס. זה חג שמדבר על גבורה אחרת. גבורה שקטה. כזו שלא מחכה שהמציאות תשתנה — אלא פועלת מתוכה. החשמונאים לא חיכו שהכול יהיה אידיאלי. לא היו להם תנאים מושלמים, לא ביטחון מלא, ולא הבטחות. הייתה להם החלטה אחת: לא לוותר! לקחת אחריות! להדליק אור — גם אם הוא קטן. ובמפתיע (או שלא), אותו עיקרון פועל גם בגוף שלנו.

יש אבנים שבטבע נדמה כאילו נוצרו במיוחד כדי להזכיר לנו את כוח הריפוי הגלום באדמה.  הזאוליט היא אחת מהן — מינרל טבעי