המים האפלים שמאחורי הטפלון: הסיפור האמיתי שצריך לגרום לכולנו להסתכל אחרת על המטבח שלנו
- morhafakot2
- 4 באוג׳
- זמן קריאה 6 דקות
יש סרטים שמסתיימים כשעולות הכתוביות ולא קיבלנו מהם דבר חוץ מקצת רגש.
אבל יש סרטים עם המון מוסר השכל, סיפורים אמיתיים מהחיים שבאים ללמד אותנו מה חשוב ואיפה חשוב שנדייק את עצמינו!
„פרשת המים” — Dark Waters, בכיכובו של מארק ראפלו, הוא בדיוק סרט כזה.
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של עורך הדין האמריקאי רוברט בילוט, שבמשך שנים ניהל מאבק משפטי מול ענקית הכימיקלים דופונט. מה שהתחיל כפנייה של חקלאי אחד, שטען כי בעלי החיים במשק שלו חולים ומתים, התפתח לחשיפתה של פרשה סביבתית ובריאותית רחבת היקף.
בלב הפרשה נמצא חומר בשם PFOA, המוכר גם בשם C8 (חומר ממשפחת ה־PFAS), ששימש בעבר בתהליכי ייצור של ציפויים דוחי מים, שומן ולכלוך, ובין היתר בתעשיית כלי הבישול בעלי הציפוי שאינו נדבק. כלומר- טפלון.
הסיפור הזה אינו רק סיפור על חברה גדולה, מפעל מרוחק או עיירה אחת בארצות הברית.
זהו סיפור על חומרים שהפכו לחלק מהחיים המודרניים שלנו ועל השאלה כמה אנחנו באמת יודעים עליהם?
מה קרה בפרשת דופונט?
הפרשה החלה באזור פארקרסבורג שבמערב וירג'יניה, בסמוך למפעל של חברת דופונט.
החקלאי וילבור טננט הבחין כי בעלי החיים שלו סובלים מבעיות בריאות חמורות. הוא חשד שהמקור לכך הוא פסולת שהוטמנה בשטח סמוך למשק ומשם הגיעה לסביבה ולמקורות המים.
הוא פנה לעורך הדין רוברט בילוט. אדם שבאופן אירוני עבד קודם לכן בעיקר בייצוג חברות כימיקלים ותאגידים.
בילוט החל לבדוק את המקרה וככל שהעמיק במסמכים, כך גילה שהעניין רחב הרבה יותר ממשק חקלאי אחד. בהמשך גילו שעובדי החברה ואנשים שחיו בסביבתה גם חלו בסרטן.
לפי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, בשנת 2005 הגיעה הסוכנות להסדר עם דופונט סביב טענות שהחברה לא דיווחה כנדרש על מידע שהיה בידיה בנוגע ל־PFOA. במסגרת ההסדר שילמה החברה קנס אזרחי של 10.25 מיליון דולר והתחייבה לממן פרויקטים סביבתיים נוספים בשווי 6.25 מיליון דולר. באותה עת היה זה הקנס האזרחי המנהלי הגדול ביותר שה־EPA השיגה במסגרת חוק סביבתי פדרלי.
המאבק המשפטי נמשך שנים רבות והפך לסמל של מאבק ציבורי מול זיהום תעשייתי, הסתרת מידע והקושי להוכיח קשר בין חשיפה סביבתית לבין תחלואה (של חיות ובני אדם כאחד)
מהו PFOA ולמה הוא נקרא "כימיקל נצחי”?
PFOA שייך למשפחה גדולה של חומרים סינתטיים המכונה PFAS — חומרים פר־ ופוליפלואורואלקיליים
החומרים האלה פותחו בזכות תכונות שהפכו אותם לשימושיים מאוד בתעשייה: הם יכולים להיות עמידים בפני חום, מים, שמן וכתמים.
במשך השנים נעשה שימוש בחומרים ממשפחה זו במגוון מוצרים, ובהם:
כלי בישול בעלי ציפוי שאינו נדבק, אריזות מזון עמידות לשומן, בדים דוחי כתמים ומים, קצף לכיבוי אש, שטיחים, מוצרי טיפוח ומוצרים תעשייתיים נוספים.
הבעיה היא שאותה עמידות שהפכה את החומרים ליעילים כל כך, היא גם הסיבה שחלקם כמעט אינם מתפרקים בטבע.
הם עלולים להישאר בקרקע, במים ובסביבה במשך זמן רב, ולכן זכו לכינוי "כימיקלים נצחיים”. בדיוק כמו הריסוס המסוכן, המסרטן והרעיל גליפוסייט (עליו תוכלו לקרא במאמר נפרד הנמצא בבלוג זה).
ה־ATSDR, הסוכנות האמריקאית העוסקת ברישום חומרים רעילים ומחלות, מציינת כי מחקרים מצביעים על כך שחשיפה לחלק מחומרי ה־PFAS עשויה להיות קשורה להשפעות מזיקות באדם ובבעלי חיים, אף שהשפעת החשיפה תלויה בסוג החומר, בכמות, במשך החשיפה ובגורמים אישיים נוספים.
אילו השפעות בריאותיות נחקרו?
חשוב לדייק: עצם החשיפה ל־PFAS אינה אומרת שאדם בהכרח יפתח מחלה, ולא כל חומר במשפחה נחקר באותה מידה. עם זאת, גופי בריאות רשמיים מציינים מספר השפעות שנמצאו בקשר סטטיסטי לחשיפה לחלק מחומרי ה־PFAS, ובהן:
שינויים ברמות הכולסטרול;
שינויים באנזימי הכבד;
תגובה חיסונית מופחתת לחלק מהחיסונים;
ירידה מסוימת במשקל הלידה;
יתר לחץ דם ורעלת היריון;
ובמחקרים מסוימים, עלייה בסיכון לסרטן הכליה ולסרטן האשכים.
המשמעות אינה שכל מי שנחשף יחלה, אלא שיש הצדקה מדעית להפחית חשיפה ככל האפשר.
האם טפלון הוא בהכרח מסוכן?
כאן חשוב להפריד בין כמה מושגים שלעתים מתערבבים בשיח הציבורי.
PFOA אינו הטפלון עצמו. הוא שימש בעבר כחומר עזר בתהליכי ייצור של פולימרים פלואוריים PTFEהחומר המזוהה עם ציפויי טפלון.
לכן, אי אפשר לומר שכל שימוש במחבת בעלת ציפוי שאינו נדבק פירושו בהכרח חשיפה ל־PFOA.
גם תהליכי הייצור השתנו לאורך השנים, ובארצות הברית הופסק בהדרגה השימוש ב־PFOA בתהליכי ייצור מרכזיים.
ובכל זאת, יש סיבות טובות לבחון את כלי הבישול בבית:
האם הציפוי שרוט, מתקלף או פגום?
האם אנחנו מחממים את הכלי לטמפרטורה גבוהה שבה הרעלים מתפרקים?
האם אנחנו יודעים מאילו חומרים מיוצר הכלי?
האם היצרן מספק מפרט ברור, בדיקות בטיחות והוראות שימוש?
וכמה שנים הכלי כבר נמצא אצלנו?
העניין אינו להיכנס לפאניקה ולזרוק את כל המטבח כבר עכשיו.
בריאות אינה נבנית מהיסטריה. היא נבנית ממודעות ומבחירות טובות שחוזרות על עצמן.
הפרשה אינה רק על מחבתות
אחת הטעויות היא לצמצם את כל נושא ה־PFAS לשאלה: "האם יש לי מחבת טפלון?”
אך לצערינו הסיפור רחב יותר.
חשיפה לחומרים סביבתיים יכולה להגיע ממי שתייה מזוהמים, מזון מרוסס ומלא חומרים סינטטיים, אריזות פלסטיק ומתכות כבדות כמו אלומיניום, מוצרים דוחי שומן או מים, מקום עבודה וסביבה תעשייתית, ועוד.
לכן, גם אדם שאינו משתמש כלל במחבת מצופה אינו חי בהכרח בעולם נטול PFAS.
מנגד, אין אפשרות מעשית לחיות בבועה סטרילית.
המטרה היא לא להגיע ל״אפס חשיפה״, שזו משימה שכמעט אינה אפשרית בעולם המודרני אלא לצמצם מקורות שאפשר לשלוט בהם ולתמוך בגוף בצורה אחראית ומותאמת.
אז מה אפשר לעשות כבר היום?
1. לבדוק את כלי הבישול
כדאי לעבור על הסירים והמחבתות בבית ולבחון אילו מהם שחוקים, שרוטים, מתקלפים או הגיעו ממקור לא ברור.
לא להשתמש בכלי שניזוק, אפילו מעט- כי אז הוא מפריש יותר רעלים לאוכל. להימנע מחימום אוכל בכלים העשויים ממתכות רעילות מומלץ להחליף את הכלים בבית העשויים ממתכות רעילות ופלסטיקים בכלים מזכוכית ומתכות אצילות- טיטניום ונירוסטה רפואית.
2. לבחור כלים בעלי מפרט ברור
אם כבר מחליטים ללכת ולהשקיע ביצירת מטבח נקי מרעלים, המונחים „בריא”, „אקולוגי”, „טבעי” ואפילו „טיטניום” אינם מספיקים בפני עצמם. כדאי לבדוק:
מהו הרכב הכלי המלא?
האם מדובר בטיטניום מלא, בסגסוגת או בציפוי?
אילו שכבות נוספות קיימות בכלי?
האם היצרן מפרט אם קיימים PFAS, PFOA או PTFE?
אילו בדיקות תקן בוצעו?
מהן הוראות השימוש והתחזוקה?
בחירה טובה אינה מבוססת רק על משפט שיווקי, אלא על שקיפות, איכות ועמידות.
3. לברר את איכות מי השתייה בבית שלכם
במיוחד כאשר קיים חשש קונקרטי לזיהום סביבתי או לחשיפה תעסוקתית, נכון לפנות לרשות המקומית, למשרד הבריאות או למעבדה מוסמכת ולברר אילו בדיקות מים זמינות. ובנוסף רצוי לדעת שהתקנים בארץ למי ברז אינם מספיקים ואינם בריאים- הם מכילים כלור, שיירי תרופות, פלואוריד ועוד כדי לנסות להמנע מהיווצרות חיידקים במיים. לכן אמליץ לבדוק לגבי סנן טוב שינקה את המים שלכם (עדיף פחם או היברידי) ואם תרצו להגדיל ראש ולהרוות את הגוף כמו שצריך כדי למנוע מחלות, אני אמליץ גם על החייאת מים.
4. לזכור שאין "ניקוי קסם”
הגוף מצויד במערכות פינוי טבעיות — הכבד, הכליות, מערכת העיכול, הריאות והעור.
תזונה איכותית, שתייה מתאימה, שינה, יציאות סדירות, תנועה והפחתת חשיפות מיותרות יכולים לתמוך בתפקוד הכללי.
ואם הן חוות קושי ועומס- יש תהליכי ניקוי נוספים שניתן לעשות אצל מטפלים שמתמחים לכך.
אפשר לקבל פרטים נוספים אצלי למי שזקוק לזה.
ומה ניתן לבדוק באבחון תדרים?
בקליניקה אני משלבת אבחון תדרים כחלק מהסתכלות רחבה על האדם.
האבחון נועד לסייע במיפוי של דפוסים ועומסים אפשריים, חסרים, רגישויות ומערכות שעשויות להזדקק לתמיכה כחלק מהתמונה הכוללת ומהתשאול האישי.
חשוב לי להדגיש: אבחון תדרים אינו יכול לקבוע אם קיים בגוף PFAS מסוים, מהו ריכוזו או האם הוא גרם למחלה, אך הוא כן מוצא רעילות ממתכות כבדות, מריסוסים, חיסונים ועוד.
הערך של האבחון אצלי הוא בהסתכלות הרחבה:
מהן המערכות החלשות כרגע? אילו עומסים מופיעים בתמונה? האם קיימים חסרים תזונתיים? מה מצב העיכול והפינוי? מהו הקשר בין הגוף, אורח החיים והמצב הרגשי? ומה ניתן לשנות באופן פשוט, הדרגתי ומותאם?
המטרה היא להבין היכן הגוף מבקש תמיכה ולבנות עבורו דרך מעשית.
תחליף ראוי- סירי טיטניום ונירוסטה רפואיים
לצד העבודה בקליניקה, אני מציעה שירות של ניקוי מטבח מרעלים שבו אני ממליצה על כלי בישול מטיטניום ונירוסטה רפואית עבור אנשים שרוצים לבחון מחדש באיזה כלי הם מבשלים ולשאוף לאורח ואיכות חיים טובה יותר.
מבחינתי, מעבר לכלי איכותי ועמיד הוא חלק מחשיבה כוללת על סביבת החיים שלנו.
כלי בישול טוב צריך להתאים לצורת הבישול, להיות נוח לתחזוקה ולהגיע עם מידע ברור על החומרים שמהם הוא עשוי ועל אופן השימוש הנכון בו.
חשוב לבדוק כל דגם לגופו ולקרוא את מפרט היצרן, משום שלא כל מוצר הנושא את המילה „טיטניום” בנוי באותה צורה.
אשמח להסביר למתעניינים על מבנה הסירים שאני ממליצה עליהם, על החומרים, על אופן השימוש ועל ההתאמה לצורכי הבית, כדי שהבחירה תיעשה מתוך ידע ולא רק מתוך סיסמה.
תוכלו לקרא עוד מידע ואף להזמין ארוחת הדגמה עם הסירים ללא תשלום בבית שלכם בקישור הבא-
https://healingfrequencies.ravpage.co.il/saladmaster
הסרטים שכדאי לראות
„פרשת המים”= Dark Waters
סרט עלילתי משנת 2019, בכיכובו של מארק ראפלו, המבוסס על מאבקו של עורך הדין רוברט בילוט.
הסרט מצליח להמחיש כיצד תיק שנראה בתחילה קטן ומקומי הפך לחקירה שנמשכה שנים וחשפה סוגיה סביבתית רחבת היקף.
The Devil We Know
סרט תיעודי משנת 2018 המתמקד ישירות בפרשת ה־PFOA, בתושבי האזור, בעובדי המפעל ובתהליך חשיפת המידע.
המסר האמיתי של "פרשת המים”
קל לצפות בסרט כזה ולסיים בתחושה שאין לנו שליטה.
התאגידים גדולים, החומרים בלתי נראים והעולם המודרני מלא בשחיטויות ובחשיפות שאיננו תמיד מכירים.
אבל בעיניי, המסר החשוב הוא אחר.
אנחנו יכולים לשאול שאלות.
אנחנו יכולים לקרוא את האותיות הקטנות.
אנחנו יכולים לבדוק את איכות המים והכלים שלנו.
אנחנו יכולים להחליף בהדרגה מוצרים שחוקים או לא ידועים.
אנחנו יכולים להקשיב לגוף עוד לפני שהוא נאלץ לצעוק.
ואנחנו יכולים לקחת אחריות על החיים שלנו.
לא כל חומר הוא רעל.
לא כל חשיפה תוביל למחלה.
ולא כל מחבת היא אויב שמתחזה לארוחת ערב.
אבל ידע מעניק לנו כוח ואפשרות לבחור.
וזהו אולי השינוי החשוב ביותר: לעבור מחיים של הרגל אוטומטי לחיים של מודעות ואחריות!
לפרטים על אבחון תדרים ומיפוי עומסים, חסרים ומערכות הזקוקות לתמיכה, או לקבלת מידע על סירי הטיטניום הרפואי, אפשר לפנות אליי בפרטי או בוואטסאפ.
מור ליברמן, N.D.נטורופתיה | תדרים | טיפולי תודעה
למידע על האבחונים בקליניקה: https://healingfrequencies.ravpage.co.il/diagnostic למידע על סירי הטיטניום: https://healingfrequencies.ravpage.co.il/saladmaster
תגובות