סיפור מהקליניקה על נשימה, בושה, ערך עצמי וחזרה להובלה פנימית

רוני (שם בדוי) הגיעה אליי לתהליך כשהגוף שלה כבר דיבר חזק.

היא תיארה גלי קור פתאומיים ועוצמתיים, תחושת שריפה בעור בעיקר באזור הזרועות, כפות ידיים אדומות עם עקצוצים, חולשה גדולה בגפיים ובאזור הבטן, צריבה בעיניים, ולילות שבהם הנשימה לא נפתחת עד הסוף.

מנטלית היא דווקא הרגישה בתקופה טובה יחסית. אבל הגוף סיפר סיפור אחר.

וזה אחד הדברים שאני רואה שוב ושוב בקליניקה: לא תמיד האדם “מרגיש רע” בראש כדי שהגוף יתחיל לצעוק. לפעמים דווקא כשהתודעה כבר מנסה להמשיך הלאה, הגוף עוד מחזיק זיכרונות, בושה, ביקורת, פחדים, עומסים ישנים וחוויות שלא עברו עיבוד עמוק.

אצל רוני, כבר בתחילת התהליך עלו שלושה צירים מרכזיים: בושה, ביקורת וערך עצמי.

דרך העבודה התודעתית עלו זיכרונות מוקדמים מאוד: ילדות שבה חוסר הצלחה בלימודים פגש צעקות במקום חיזוק רגשי; תחושה של לבד בתוך סיטואציות חברתיות; חוויות של בושה מול ילדים אחרים; וגם זיכרון עמוק יותר של חוסר רצון להיוולד ותחושת בדידות כבר ברובד מאוד ראשוני.

בהמשך עלה גם אירוע משמעותי מתקופת עבודתה בעבר, שבו היא חוותה זלזול והקטנה מצד הבוסית שלה. מבחינתה זו הייתה נקודת מפנה: סטרס כל כך גדול עד שהגוף הגיע למצב קיצוני, והיא הבינה שהיא לא מוכנה יותר לעבוד במקומות שמוחקים אותה, מקטינים אותה או פוגעים במהות שלה.

אבל כאן התחיל הקונפליקט הפנימי.

מצד אחד- החלטה עמוקה לשמור על עצמה. מצד שני- ביקורת מהסביבה: למה את לא עובדת? למה את לא תורמת מספיק? למה את לא “מתיישרת”?

וכך נוצר בפנים עומס גדול: אשמה, כיווץ, עצב, כעס, מרמור, תחושת חוסר תועלת, ועם זאת גם נחישות למצוא את המקום שבו היא כן טובה, כן משפיעה, כן מביאה את המתנות שלה לעולם.

האבחון: לא מערכת אחת, אלא עומס רוחבי

באבחון התדרים לא ראינו רק נקודה אחת שדורשת תשומת לב, אלא עומס רוחבי בכמה מערכות במקביל: נשימה, עיכול, שתן, חיסון, לימפה, תנועה, מערכת אנדוקרינית, עור ועיניים.

עלו גם חסרים תזונתיים רבים, עומס אפשרי במערכת העיכול, איכות שינה ירודה, פחות מלטונין, ומעורבות של מערכת הנשימה מה שהתחבר מאוד לתלונות שלה על נשימה רדודה, ליחה, תחושת חוסר חמצן ועייפות.

במילים פשוטות: הגוף שלה לא ביקש רק “תוסף”. הוא ביקש סדר. הוא ביקש ניקוי. הוא ביקש חיזוק. והוא ביקש בעיקר הקשבה עמוקה יותר.

לכן בניתי לה תמיכה משולבת: תזונה מדויקת יותר, דגשים לתוספים, עבודה עם מים, תדרים לשינה ולעיבוד רגשי, וניקוי הדרגתי של עומסים גופניים.

אבל החלק המשמעותי ביותר היה העבודה על השורש התודעתי.

היעד הטיפולי: לא רק להרגיש טוב, אלא להוביל תדר

אחד הרגעים החשובים בתהליך היה בניית יעד טיפולי מדויק.

לא יעד שטחי כמו “שלא יהיו סימפטומים”, אלא יעד שמדבר גם את הגוף, גם את הנפש וגם את הנשמה:

"אני מוגנת, אהובה ומקבלת תמיכה מהיקום, אומץ וביטחון, התמדה ונחישות, חיוניות ובריאות מיטבית, כדי ליצור סביבי קהילה תומכת שבה אבטא את עצמי, אשפיע טוב ואוביל תדר. אני נושמת עמוק בקלות ובפשטות, ואני חשה נקייה וזכה, מלאת בינה, תושייה, צנעה ושמחה."

זה היה יעד מאוד מדויק לרוני, כי הוא חיבר בין שני החלקים המרכזיים בתוכה: החלק שמבקש ריפוי, ביטחון ונשימה והחלק שמבקש לצאת לעולם, להשפיע, להוביל, ללמד, ליצור קהילה ולהביא את המתנות שלה.

כשהגב מדבר את מה שהנפש מחזיקה

במהלך הסדרה עלו גם כאבי גב, בעיקר סביב עומסים שנוצרו בעבודה עם ילדים ובמרחבים שבהם היא הרגישה שלא מקשיבים לה, לא מכבדים אותה, מזלזלים בה או מצמצמים אותה.

כאן כבר היה ברור שהגב לא מדבר רק על תנועה לא נכונה. הוא מדבר על עומס רגשי.

עבדנו נקודתית על כאב הגב דרך עבודה תודעתית ובעיקר דרך תחושות של קטנות קומה, עוול שחשה, בלבול מול התנהגויות של ילדים ודברים שמגעילים אותה וקשה לה לקבל אותם מיחס של אחרים.

כמה ימים אחרי הטיפול- כאב הגב פשוט נעלם.

בהמשך הופיע כאב בצד אחר, ושם המשכנו לדייק רובד נוסף: ההתנגדות הפנימית שלה מול זלזול, חוסר הערכה, חוסר כבוד, מניפולציות, ילדים או אנשים שלא רואים אחרים, לא מתחשבים, רומסים גבולות או לא מכבדים את הנוכחות שלה.

וזה היה חלק מאוד חשוב בתהליך: להבין שהגוף לא סתם “נתפס”. לפעמים הוא מתכווץ בדיוק במקום שבו האדם כבר לא מוכן שיצמצמו אותו.

מה רוני קיבלה מהתהליך?

בסיום הסדרה רוני כתבה לי הודעה מרגשת מאוד.

היא הודתה על תהליך משמעותי ועמוק, שבו השתחררו אנרגיות עתיקות שלא הייתה מודעת אליהן כלל. היא תיארה שהיא מרגישה את השינוי בעבודתה מול ילדים כמדריכה בבית הספר, ושבאמצעות מודעות גבוהה יותר היא מצליחה להטמיע את הלמידה מתוך התהליך.

היא הודתה על האבחון, השיקופים והריפוי שעברנו יחד, וכתבה שיש בתהליך הרבה כלים משמעותיים לשינוי וריפוי.

וזה בדיוק הלב של העבודה הזו.

לא רק לתת לאדם “עוד המלצה”. לא רק להסביר לו מה חסר לו בגוף. אלא לעזור לו להבין מה הגוף מנסה לומר, איפה הוא מחזיק כאב ישן, איפה הוא עדיין מתכווץ מביקורת, איפה הנשימה נעצרת, ואיפה הגיע הזמן להרגיש שוב מוגנת, אהובה, נקייה, ברורה ומשפיעה.

רוני הסתפקה בסדרה אחת, מתוך שיקול תקציבי. ועדיין, גם בתוך סדרה אחת, נפתחו שערים משמעותיים מאוד: בגוף, בתודעה, בעבודה, בנשימה, בערך העצמי וביכולת שלה להרגיש שהיא יכולה להוביל את התדר שלה בעולם.

ובעיניי, זה סיפור קליניקה חשוב.

כי לפעמים אדם מגיע עם צריבה בעור, חולשה, נשימה תקועה או כאבי גב אבל מתחת לכל זה יושבת שאלה אחת עמוקה:

האם מותר לי להיות אני, להשפיע, להיראות, לנשום עמוק, בלי להתכווץ מול העולם?

ובמקרה של רוני, התהליך התחיל לפתוח בדיוק את המקום הזה.